תיקון מס' 3 לחוק החוזים (חלק כללי) התשפ"ו- 2026 שנכנס לתוקף מיום 07/01/26.
התיקון מכניס שינויים בחוזים כפי שהכרנו אותם עד היום, ומאפשר הוספת מנגנון פרשנות שיתקיים בתוך ההסכם העסקי ויהיה מוחלט, כאשר ברירת המחדל בהיעדרו תהה המצב הקיים.
פרשנות הסכם, נוגעת באחת הליבות בעניין חוסר וודאות משפטית המאפשר שיקול דעת נרחב לבתי המשפט בעסקאות אזרחיות מסחריות.
הלכת אפרופים הובילה את פרשנות החוזים בישראל בהגיעם לבית המשפט, על ידי אימוץ המבחן החד-שלבי, המאפשר לבית המשפט לבחון נסיבות חיצוניות גם כשהלשון נראית ברורה, וזאת במטרה להגיע לחקר כוונתם האמיתית של הצדדים ולמנוע תוצאות אבסורדיות הנוגדות את תכלית החוזה.
ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט(2) 265 (06.04.1995) [1]
הלכת אפרופים קבעה כי עם חקיקת חוק החוזים, עקרון תום הלב (סעיף 39) מחליף את דוקטרינת ה"תניה מכללא" כמכשיר להשלמת חסר בחוזה. ההשלמה תיעשה באופן המגשים את האיזון החוזי והתכלית שהצדדים עצמם קבעו.
דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל (11.05.2006)
החלטה זו מהווה את פסק הדין המנחה המאשר את הלכת אפרופים וקובע כי פרשנות חוזה נעשית בהליך חד-שלבי המשלב לשון ונסיבות, תוך מתן בכורה נורמטיבית ללשון החוזה.
מטרתו של כל הסכם הינה ליתר את ההליך המשפטי בבית המשפט כמה שניתן ולהתמודד עם סיכוני העסקה דרך הסכמות הצדדים, כאשר השאיפה הינה להקדים את סופיות הדיון לפני הכניסה לכותלי בית המשפט.
זה המצב רצוי.
השאיפה הינה שבית המשפט יהיה המוצא האחרון ולא ברירת המחדל.
אנחנו נרצה להסתדר זה עם זה בהתאם לחוקים שמכתיבים התנהגות רצויה ביחד, ולא לריב בדיעבד בבית המשפט.
באופן אירוני, לשם כך מיועד סעיף 79א לחוק בתי המשפט השנוי במחלוקת. כך, גם אם הגענו עד לכותליו של בית המשפט עדיין מתאפשר לנו האזרחים הזכות להתפשר בינינו, ליתר את הדיון המשפטי הפולשני והמערער לאדם ההדיוט ולהעניק לפשרה זו תוקף של פסק דין.
עם, זאת, מנגנון פרשנות חוזה שאינו מנוסח באופן מאוזן ומידתי עלול לחסום גישה לערכאות ככל הנראה יבוטל בהליך משפטי.
אנחנו עדיין לא יודעים האם התיקון הנוכחי יחזיק מים, שכן טרם הגיע לכתליו של בית המשפט העליון- וכי מדובר בתיקון שבא לצמצם שיקול דעת שיפוטי.
בשלב זה ההנחיה החוקית הינה לייצר מנגנוני הסכם ברורים מתחילת תוקפו של חוק זה, על מנת לייצר וודאות משפטית בעולם העסקי מסחרי.
מידת זהירות רבה יותר.
במצב דברים זה החשיבות של בחינת החוזה עולה, לא רק ברמת הכנתו, אלא גם ברמת שיתוף הפעולה בין הצדדים. שכן על הצד השני להיות מעורב יותר בהכנת ההסכם והבנת כל המשמעויות הנגזרות ממנגנון הפרשנות.
מידה זהירות נוספת.
ישנו ניסיון בשוק לכתוב הסכמי AI שאיכותם ברמה מאוד נמוכה.
המומחיות המשפטית ויכולת הסקת המסקנות של AI הינה מוגבלת מאוד ללא שימוש בעורך דין המתמחה בתחום בשל היעדר גישה למאגרים משפטים מוסמכים ומסמכים משפטיים שהוכחו כעובדים וגם בהיעדר יכולת של המשתמש לשאול את השאלות הנכונות או משאינו מבין מונחים שיכולים להישמע גנאריים אולם הם בעצם מילות מפתח להלכות ידועות.